מדעטק - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל

סטורי של מהנדסת תש"פ

הסיפור הזוכה במקום השני במסלול ה'-ו'

גבישי הסוכר

של הלן

סיפור מאת הילת חן אוחנה ורחל שוורץ

אוי. אוי ואבוי לי. חשבה הלן בבעתה. 

מה אעשה?! אמרה לעצמה.

היא הסתכלה בעיניים פעורות על רסיסי הזכוכית הקטנטנים המפוזרים בכל החדר.

הלן לא האמינה שזה קורה לה. היא אדם מסודר ומאורגן מאד, ומעולם לא חיבבה אנשים מגושמים ומבולגנים. נכון יותר להגיד, שהיא ממש שונאת אנשים כאלו.

הלן נולדה למשפחת סמית', משפחה בת תשעה ילדים כשהיא האמצעית.

משפחתה מעולם לא הייתה עשירה במיוחד, אך תמיד שררה בביתם אווירת אושר והמון אהבה.

אביה ג'ורג' סמית' היה מדען חובב שפרנס את המשפחה בעמל, ואמה הייתה עקרת בית שדאגה לגידול וחינוך הילדים.

אבל הכל השתנה כשהגיעה לגיל 11.

אביה נפטר ממחלה קשה והמצב הכלכלי בבית הדרדר מיום ליום.

לאחר התלבטות קשה החליטה אמה של הלן לשלוח את ילדיה הגדולים לעבוד, כך יהיה מצבם טוב יותר, והם יוכלו לחיות בלי דאגות כלכליות.

הלן נשלחה לעבוד אצל האדון ג'ספאן. בהתחלה הטיל עליה רק משימות קלות, שלא דורשות אחריות רבה, וכשראה שהיא רצינית וחרוצה וניתן לסמוך עליה הטיל עליה משימות הדורשות אחריות רבה, רצינות וחריצות, וכעת הטיל עליה לשמור על הבית מספר ימים בזמן שהוא עושה עסקים בעיר הגדולה. והנה קורה לה דבר נורא שכזה: המכתבה התהפכה, וכל גבישי הזכוכית היקרים המעטרים אותה נפלו ונשברו לרסיסים קטנטנים ללא כל דרך לתקן אותם.

הלן הסתובבה מוטרדת ואובדת עצות ברחבי החדר. היא לא ידעה מה לעשות. איך האדון יגיב? האם לספר לו? הוא לא יסמוך עליה יותר לעולם.

דווקא אחרי שהתקדמה אצלו כל כך, והוא כבר סמך עליה ואפילו השאיר אותה לבד לשמור על הבית - קורה לה דבר נורא שכזה! מה עשתה? איך לא נזהרה יותר?! איך קורה לה דבר כזה?! התרוצצו המחשבות המבוהלות בראשה.

אך תוך רגע קט היא התעשתה וניסתה לחשוב על פתרון.

לפתע נזכרה בניסוי שאביה נהג לעשות איתם פעמים רבות. זה היה הניסוי האהוב עליה ועל אחיה.

היא ניקתה בזריזות את החדר מרסיסי הזכוכית והחזירה את המכתבה למקומה.

היא רצה ברחבי הבית ואספה את כל הדרוש לה לביצוע הניסוי; מים, סוכר, מקלות קטנים, אטב, כוסות זכוכית גבוהות וצרות, סיר, פתיליה וכף.

היא נכנסה לחדרה וארגנה לעצמה מעבדה קטנה והחלה בניסוי; ראשית היא הרתיחה את המים בעזרת הפתיליה ואז הוסיפה בהדרגה סוכר ובחשה עד להתמוססות מלאה של הסוכר, כשגמרה היא נתנה לתמיסה להתקרר כעשרים דקות, ובינתיים תפסה את המקל בקצהו עם האטב. כשגמרה לקרר היא שפכה את התערובת לתוך הכוס ואז הניחה את המקל בתוך הכוס כשהאטב מונח על שפת הכוס ומחזיק את המקל באוויר. היא חזרה על הפעולה עם מקלות אחרים עוד מספר פעמים. במהלך הניסוי הדהד בראשה קולו של אביה המסביר לה ולאחיה כיצד קורה הניסוי: "כשממיסים כמות גדולה של סוכר במים עד שסוכר שיתווסף לתמיסה ישקע בתחתית אנו יוצרים תמיסה סופר רוויה, זאת אומרת שהמים יוכלו "להחזיק" את כל כמות הסוכר הזו רק אם המים והסוכר יהיו חמים מאוד.

כשהתמיסה מתקררת, הסוכר "יוצא" ממנה ומתגבש על המקל. המקל משמש בתור מצע עליו מתחילים לגדול גבישי הסוכר.

כעת היא המתינה במשך כמה ימים ובכל פעם כשבדקה את הגביש היא העבירה את הנוזל והמקל לכוס אחרת כיוון שהצטברו גושי סוכר בכוס.

כעבור ימים אחדים בבדיקה שגרתית הלן גילתה שהגבישים מוכנים. היא הניחה אותם על המכתבה וחשבה בליבה שהגבישים שהכינה יפים אפילו יותר מהקודמים.

היא העבירה עוד יום במנוחה ובשלווה עד שהאדון ג'ספאן חזר מהעיר.

בתחילה חששה שיגלה את התקרית ויפטר אותה, אך לשמחתה היה נראה שהוא אפילו אינו שם לב בשינוי שחל בביתו. 

לאחר מכן, כשישבו יחד לארוחת הערב הוא אמר לה בחיוך: "כבר שכחתי עד כמה יפים גבישי הזכוכית שלי" הלן הביטה בו. הוא שלח לה קריצה במבט מבין ואמר: "לכי לעסוק בכישורים שלך, במה שאת באמת אוהבת. אפילו תפתחי מעבדה ואספק את כל הדרוש לתחילת דרכך" היא הביטה בו בתודה. 

"אביך היה גאה בך" לחש.

back-to-top-button.png